אחרי חודשיים וקצת אנחנו מרגישים שנחתנו. אחרי שהכאוס ההתחלתי נרגע מתחילים להסתכל קדימה. אמרתי למישהי שעברה קצת אחרי ושאלה לעצתי, שבהתחלה זה הרגיש לי כמו שהרגשתי אחרי כל לידה. מין תחושה שהכל קצת הפוך, שונה,

כמעט חדשיים לתוך המעבר. אני מתחילה להרגיש פחות כתיירת. השבוע לקחתי את הקטנה שלי לרופאת שיניים, הלכתי לבד לשוק של שבת עם עגלת שוק (כי דניאל לא הרגיש טוב). נרשמתי בלשכת המסחר והתעשייה כעסק וקיבלתי

איך זה התחיל? לפני חמישה וחצי שבועות, ב-25.8.2018 עלינו כל המשפחה על טיסה שנקנתה "לכוון אחד" לאמסטרדאם. המחשבה לעבור לגור בארץ אחרת ישבה אצלי בראש הרבה שנים. הרצון לטעום קצת ממקום אחר, להסתכל על העולם

שני סיפורים.אתמול ירד כאן גשם ישראלי. גשם שוטף ממש. אנחנו כאן בלי מכונית, הולכים ברגל, רוכבים על אופניים ונוסעים בתחבורה ציבורית. אתמול היה יום מאתגר. פעמיים שלוש נרטבנו עד לשד עצמותינו.הכי מצחיק היה כשנסעתי להביא

לפני שבוע יצאנו לדרך. השבוע הראשון בהולנד היה מרגש, מעניין ומאתגר וגם משמח ופותח את הראש.בהכללה האנשים סביבנו ממש נחמדים, מכניסי אורחים, לבביים וחמים.דברים קלים בארץ, הפכו פה לפרויקט רציני. דברים מובנים מאליהם, אינם כאלה

לפני כמה חודשים, אני לא יודע איך, נבט הזרע שמחכה כבר שנים כחלום שלנו לנסוע ולחוות חיים במקום אחר לתקופה מסוימת. אני לא זוכר אפילו איך זה קרה. שילוב של פתיחת התודעה, אמונה, טיימינג ועוד