
טיול קצר מחוץ לעיר ומחשבות בעקבותיו
היום יצאנו לטייל קצת בטבע. נסענו עשרים דקות. והגענו לאגם מהמם. או שזה היה חלק מהים, אני לא יודע. והייתי במצב רוח טוב, ממש, כבר
היום יצאנו לטייל קצת בטבע. נסענו עשרים דקות. והגענו לאגם מהמם. או שזה היה חלק מהים, אני לא יודע. והייתי במצב רוח טוב, ממש, כבר
לעבור לגור בארץ אחרת זה פרויקט רב מימדי מורכב. גם כשעושים זאת לבד ובמיוחד כשעושים את זה עם משפחה שלמה, ילדים והקמת שני עסקים חדשים
היום, בפעם הראשונה נסענו בבוקר לבית הספר המרוחק 6.5 ק"מ מהבית באופניים. כשיצאנו החוצה היה 8° בערך. היה קר. לנו היה קר. יש כאלה שלא
זה היה קשה. קשה לשחרר וקשה לקבל וקשה לא לכעוס על עצמי. הסיפור הוא כזה. בסופ"ש האחרון היו לנו שתי משימות שדרשו נסיעה מעבר לטווח
שני סיפורים. אתמול ירד כאן גשם ישראלי. גשם שוטף ממש. אנחנו כאן בלי מכונית, הולכים ברגל, רוכבים על אופניים ונוסעים בתחבורה ציבורית. אתמול היה יום
לפני שבוע יצאנו לדרך. השבוע הראשון בהולנד היה מרגש, מעניין ומאתגר וגם משמח ופותח את הראש. בהכללה האנשים סביבנו ממש נחמדים, מכניסי אורחים, לבביים וחמים.
לפני כמה חודשים, אני לא יודע איך, נבט הזרע שמחכה כבר שנים כחלום שלנו לנסוע ולחוות חיים במקום אחר לתקופה מסוימת. אני לא זוכר אפילו
במקרה, בזכות חברתי טל אלון ראיתי את זה. והחלטתי שזה חייב להיות בבלוג שלי. אני אומר לכם כל אישה צריכה לראות את זה. ולא רק כל אישה. כל גבר. כל בן אדם ובת אדם. זו מדונה בצורה האנושית האותנטית והעוצמתית ביותר שראיתי.
לפני כחודשיים שלושה נחתה בתיבת המייל שלי הזמנה לבוא ולהשתתף בפסטיבל שיווה, התכנסות גברים בלבד. חשבתי כמה ימים והחלטתי יחסית מהר שהפעם כן. מתאים לי
לפני כמאה שנה היו לא הרבה ערבים ומעט יהודים בשטחה של ארץ ישראל. לאורך השנים באו והתיישבו בארץ הרבה ערבים והרבה יהודים. היו גם פיגועים,
בעיני לפיד יש כאן שתי תרבויות. אחת טובה אחת רעה. אחת רוצה לחיות והשניה רוצה להרוג. בעיני זה עצוב שאדם הרואה עצמו מועמד לראשות ממשלת
אירחנו הערב בביתנו חוג בית של שוברים שתיקה. 25 אנשים באו להקשיב ולשמוע ולראות במה עינהם מהי משמעות הכיבוש. 25 אנשים שלא בהכרח מסכימים עם
אני לא רוצה להשוות בין שואת היהודים (ועוד כמה עמים ומגזרים) במלחמת העולם השניה לשום דבר אחר. במיוחד משום שכל השוואה כזו דינה להיכשל ולסגור את הלבבות. אני רוצה להציע מהם הדברים שאנו כיחידים וכעם צריכים ללמוד מהשואה.
אלו הן לא בחירות מיותרות. אלו הן אולי הבחירות החשובות ביותר למדינה מאז רצח רבין.
אלו הן בחירות שתוצאותיהן יגידו האם מדינת ישראל הולכת להיות מדינת לאום לאומנית קיצונית, מדינת אפרטהייד. מדינה מוקצה, מדינה שהיא בושה. מדינה שאזרחיה יהיו לא רצויים בעולם כולו. או שהן יכריעו (אנחנו האזרחים נכריע בקולנו) שמדינת ישראל חוזרת למסלול, חוזרת לחיק המדינות הדמוקרטיות, מדינות המערב הליברלי. מדינות שלאזרחיהן (כל אזרחיהן) טוב לחיות בהן.
ממשלת ישראל אחראית לחטיפתם של שלושת האזרחים בזה שהיא איפשרה להם לחיות במקום שאנו שלהם. בגלל שהיא איפשרה להם להסתובב במקום שהוא לא שלהם. ואפילו לקחת שם טרמפים. היא ממש נתנה להם תחושת בטחון כאילו הם במרכז תל אביב. וזה לא ככה. השלטון הצבאי על עם אחר חייב להיפסק אתמול. יישוב ישראלים בשטחי הגדה חייב להיפסק, גם אלו ששם וגם חדשים. די. אנו חייבים לחזור לשפיות. ומהר.
אנשים, כיחידים וכמכלול אוהבים לצאת מפרופורציות. או לפחות נוהגים לעשות זאת לעיתים קרובות. הדבר המוזר הוא שבפעמים רבות האנשים יוצאים מפרופורציות לגבי הדברים הלא נכונים. למשל: ביבי, גארי ואסי…
משהו לא בסדר במדינה שלנו. אני כותב את זה כי אני חושב יכול להיות כאן נפלא. אבל אם אנשים הולכים ולא חוזרים זה לא בסדר.
זה באמת מאוד מוזר. אני זוכר שפעם, כשהייתי קטן בן 16-17(חגגתי ארבעים לפני שבועיים), הייתי במסעדה וראיתי לידי מישהו שאוכל סטייק טרטרט, זה נראה לי
הבעיה מספר אחת של מדינת ישראל היא שליטתה האינסופית על עם אחר. אני לא הראשון ולא האחרון שאומר זאת, אבל לצערי זה לא מדובר מספיק ובטח שלא במערכת הבחירות האחרונה.
שליטנו על העם הפלסטיני הופכת אותנו לגזעניים, כובשים, אלימים. היא הופכת אותנו למשוקצים. מדינת ישראל והאזרחים בה יכלו להיות אור לכל עמי העולם, דוגמא ומופת לדו או תלת קיום. אנחנו לא.
בעיני ההתלבטות היחידה היא בין מרצ לארץחדשה. את מרצ "לא סופרים" לא מפחדים ממנה. מאלדד יניב כן מפחדים. את ארץ חדשה כולם ניסו להסתיר ועכשיו כולם תוקפים. לדעתי זה משום שהם מפחדים ממנה. בכל מקרה תלכו עם הלב שלכם, ולא עם אסטרטגיה. ציפי לבני בבחירות הקודמות הביאה 29 מנדטים של אסטרטגיה, יותר מהליכוד של ביבי! הם לא עשו כלום. כי זו הייתה אסטרטגיה בלי לב, בלי רגש. לא היה שם Pasion. אני אומר תנו אנרגיות של אהבה למפלגה שלכם והיא תעביר אותם הלאה. והעיקר בלי פחד והרבה אומץ ואהבה.
כשהקמתי את האתר "יש מים בישראל" לפני שלוש שנים, בעיצומה של הבצורת עם דוגמניות ושחקניות מתייבשות ומתפרקות על המסך טענתי שאין בעיית מים במדינה שלנו.
הבחירות הקרבות חשובות מאוד. לא פחות מעתיד המדינה ועתידנו במדינה עומד על כף המאזניים. הנושא החשוב ביותר לעתיד מדינת ישראל הוא הנושא המדיני. המצב הזה
לתמונת הכותרת של Header של אתר או של בלוג יש משמעות רבה. ולכן העלית את האתר ללא כותרת שכזו. רציתי להעלות את הבלוג במהירות ולזרום
מהקמפיינים החשובים של המחאה (למרות שכולם חשובים). קודם כל שיוויון בין גברים לנשים, דבר שני, אם ייתנו לשני בני הזוג לעבוד בשקט בלי שהרשויות יפריעו
בימים אלו רק הגיוני שהפוסט הראשון בבלוג חדש יהיה על המחאה. אנחנו (אני זוגתי ובנותי) לא עברנו לגור ברוטשילד, או בכל מאהל אחר. יש לנו
אני גדלתי על סדרת הספרים "הילד הזה הוא אני" הכרתי את כולם כמעט בעל פה. כבר ימים ושבועות שאני לא יודע איך ומה לכתוב כאן
כבר הרבה זמן שאני לא מבין מדוע במקום לפתור את בעיות המדינה מפילים אותן על האזרחים. בעיית משבר המים בישראל ידועה כבר שנים, ויש לה
היום יושבע הנשיא הנבחר ברק אובמה לנשיאה הארבעים וארבעה של ארה"ב. לפני שנתיים כאשר הכריז הסנאטור הכמעט אלמוני ברק אובמה על מועמדותו, לא חשב אף
טל גלילי פירסם סרטון מעניין ביותר של TED בבלוג הססטיסטיקות שלו. הסרטון מראה דרך איזה פילטרים רואים האמריקאים את העולם שסביבם. הדבר נכון לגבי כל