איך זה התחיל?
לפני חמישה וחצי שבועות, ב-25.8.2018 עלינו כל המשפחה על טיסה שנקנתה "לכוון אחד" לאמסטרדאם.
המחשבה לעבור לגור בארץ אחרת ישבה אצלי בראש הרבה שנים. הרצון לטעום קצת ממקום אחר, להסתכל על העולם מנקודה אחרת על הכדור. מזג אוויר אחר, שפה, תרבות…
מאחר ושנינו עצמאים לא נקרתה הזדמנות של רילוקיישן בדרכנו. ותמיד דניאל שאל אותי – לאן? ואני אמרתי שיש מלא מקומות שמבחינתי אשמח. אבל זה נשאר שם, ב "אשמח".
פעם הבנתי שאם זה לא יקרה עכשיו זה לא יקרה בעשור הקרוב. הגדולה שלנו, אור (15.5) היתה בכתה ט' כשהתחלתי להריץ את ההרפתקאה הזו מהראש שלי החוצה ולדבר על זה שזו ההזדמנות האחרונה. לפני שהיא מתחילה תיכון ואז לא נוכל לנסוע כבר עשור.
בערך בנובמבר-דצמבר התחלתי לשאול ולחפש ולרשום לעצמי מה צריך לקרות בכדי שההרפתקאה הזו תתכן.
דניאל ואני רשמנו שלושה דברים שבלעדיהם זה לא יקרה:
- למצוא בית ספר מתאים לשלושת הבנות.
- למצוא מקור מימון לנחיתה בארץ חדשה ללא עבודה מסודרת (שני עצמאים) ולהוצאות המעבר.
- להבין איך אנחנו מתפרנסים משם עוד לפני שאנחנו עוברים.
בגדול אומר ששלושת התנאים הללו התקיימו רק בערך כשעברנו (ובעצם גם היום), אבל עם הרבה אמונה שהדברים יסתדרו המשכנו כל הזמן להניע את גלגלי התהליך קדימה.
לאן עוברים?
הדבר הראשון היה להחליט לאיפה עוברים?
קנדה עלתה על מפת האפשרויות, אבל ירדה בעיקר בגלל המרחק וההבנה שאולי לא נצליח לקבל אישור תוך פחות משנה ורצינו כאמור לעבור כבר באותו הקיץ (כלומר פחות משנה).
יבשת אירופה נמצאה כמקום המתאים עבורנו מאחר ו:
א. מרחק קרוב לארץ – למשפחה וכל השאר.
ב. יש לכולנו אזרחות אירופאית. מה שמאפשר מעבר לייבשת בלי להסביר יותר מדי דברים.
בתוך ארופה התלבטנו בין שתיים – אנגליה, שקיבלה נקודות על האנגלית. אבל הפסידה בסוף בגלל יוקר מחייה, חוסר וודאות מה יקרה אחרי הברקזיט המתקרב ואי וודאות לגבי בתי ספר.
השניה היתה הולנד. והנה אנחנו כאן בגלל האווירה הידידותית, ההכירות המסויימת שלנו עם הארץ מטיול לפני שנתיים. האנגלית השגורה בפי כל וההבנה שיש בתי ספר טובים, גם בינלאומיים במחיר מסובסד על ידי המדינה (בסוף רשמנו אותן לבית ספר ציבורי אבל זה להמשך).
(דניאל ואני באמסטרדם, ינואר 2016)
(מהטיול המשפחתי להולנד, אוגוסט 2016)
אז היו דיבורים ומחשבות ושאלות בפייסבוק בקבוצות של ישראלים ובעיקר ישראליות בהולנד (קבוצה נפלאה!). וכמה שיחות טלפון עם אנשים שהנגישו את עצמם באהבה ושהפכו לחברים בהמשך.
התחלתי לחפש בתי ספר ולהתכתב עם בתי ספר ולהבין מה האפשרויות לגבי שלוש ילדות בגיל יסודי ותיכון. ולנסות להבין מה האופי של המקומות השונים, כי לא באמת הכרנו (ועדיין יש לאמר לא מכירים ממש) את הולנד.
היינו לפני שנתיים באמסטרדאם וקצת מחוץ לאמסטרדאם, אבל לא באמת הכרנו ערים נוספות או ישובים.
היה לי ברור שצריך להגיע פיזית למקומות הללו ולהבין אם הם נכונים לנו. ללכת לבתי הספר, להסתובב בערים, לדבר עם מקומיים.
אמרנו לעצמינו שעד מאי צריך לקבל החלטה. וכבר היה אפריל.
ההזדמנות
ואז בתחילת אפריל קיבלתי פניה מ- AirBnb להשכיר את הבית שלנו ל-15 לילות בסוף אפריל.
אף פעם קודם לא השכרנו את הבית שלנו. העלינו אותו ל – AirBnb לפני הקיץ הקודם מתוך מחשבה שזה יכול להיות מגניב, אבל לא קיבלנו שום פניה.
ופתאום פניה! 15 לילות הכניסו לנו סכום של למעלה מ-10,000 ש"ח ואפשרו לנו לרכוש כרטיסי טיסה לכל המשפחה + כסף לרכב והוצאות חופשה.
(הבית הקטן בשמורת הטבע בו ישנו, הבנות מודדות גלימות לקראת פסטיבל קסום)
בשבועיים שהיינו בהולנד ישנו בבית של חברים הולנדים שהכרנו לפני שנתיים בנסיעה. הם פשוט נתנו לנו בית קטן בשמורת טבע לרשותנו. ותאריכי הנסיעה שלנו, כמו באגדות היו בדיוק עד היום האחרון שהיה ברשותם אותו הבית.
יצאנו ל"טור" בתי ספר ולוקיישנים כל המשפחה. היה לנו חשוב שגם הבנות תרגשנה את הארץ שכבר דובר עליה כאופציה שנעבור לגור בה.
קבעתי לנו פגישות בארבעה בתי ספר. אחד בינלאומי באוטרכט, אחד בינלאומי באמסטרדאם ושניים ציבוריים באמסטרדאם עם אורינטציה בינלאומית.
בשניים מתוך אלו היה מקום רק לילדה אחת. באחד לא היה מקום בכלל. אבל בכל זאת קבעתי לנו את הפגישות מה שהסתבר כצעד נכון, כי נפתחו אפשרויות חדשות בשניים מהם. המחשבה היתה כל הזמן שגם אם אין תשובות להכל, ממשיכים לברר את האופציות והפתרונות יבואו תוך כדי.
חזרנו מהטור הזה כשדניאל ואני עוד יותר בתוך העניין, כלומר אני לגמרי רוצה (99%) וקצת מפחדת (60%) ודניאל קצת פחות רוצה ומפחד (אני לא יודעת בכמה אחוזים). וכן המספרים לא מגיעים ל-100%, אני יודעת.
בסוף הביקור סעיף 1(בתי הספר), נהיה קצת יותר ברור. בית-ספר אחד נמחק מהרשימה אחרי זמן קצר ועוד אחד בהמשך ונשארנו עם שניים בשתי ערים שונות.
הגענו כבר לתחילת מאי, בינתיים החלטנו שאנחנו צריכים למכור את הבית שלנו בשביל ההרפתקאה הזו ושאנחנו מוכנים לכך. (סעיף הכרחי 2 – מימון הנחיתה בארץ חדשה).למרות שלהחליט לא אומר למכור ושהבית כבר הוצע בשוק למכירה וטרם נמכר.
כמו כן עדיין לא בנינו תשתית של עבודה בהולנד (סעיף הכרחי 3 ) ובמקביל אני כבר לא לקחתי עבודות חדשות בגלל הנסיעה (אולי) שבפתח.
בכל זאת החלטנו שבינתיים ממשיכים קדימה. צעד צעד. שיחות ארוכות אל תוך הלילה, פחדים שצפו לשנינו. כמעט הרמת ידיים כמה פעמים.
בשבוע האחרון של יוני במועד הראשון האפשרי בין מסיבות סיום בית הספר ומחויבויות עבודה שלי. נסעתי לשבוע להולנד לחפש דירה ולהסגר על בית-ספר לבנות.
נסעתי לבד לחפש בית-ספר ובית
כשנסעתי הבנות כבר היו רשומות לבית הספר הבינלאומי באוטרכט וקבעתי פגישה ביום שני בבוקר עם סגנית המנהלת לסגור קצוות. מאחר והגעתי להולנד בשבת בערב, היה ברשותי את יום ראשון כולו ללא תכניות או בתי ספר לבקר. הצלחתי לקבוע בספונטניות להפגש עם ישראלית באמסטרדם, מישהי שקישר בינינו כמה ימים קודם לכן חבר שלנו, שעבד איתה במשרד לפני שעברה לאמסטרדם כמה שנים קודם.
אמסטרדם קרצה לי, ביליתי בה יום שלם עם חברתי החדשה וחזרתי לישון אצל החברים ההולנדים שנתנו לי חדר בביתם לשבוע הזה.
ביום שני התייצבתי לפגישה בבית הספר באוטרכט עם קייט, סגנית המנהלת. סיכמנו פרטים, קיבלתי סיור גם באגף התיכון, צילמתי ושלחתי לבנות תמונות מחדר הדרמה המושקע ומחדר האומנות ונפרדתי מקייט בנעימים ובצפיה להפגש בתחילת שנת הלימודים החדשה.
אחר כך פגשתי את סמדר המקסימה, החברה החדשה שלי מאוטרכט, שגם הזמינה אותי להשאר לישון אצלם כמה שארצה. סמדר הצטרפה אלי לראות כמה בתים שתאמתי מראש מהארץ. לא מצאנו שום דבר לגמרי מלהיב והמחירים היו גבוהים משחשבתי. ובכל זאת, לא מוצאים בית ביום.
נשארתי לישון אצל סמדר ואוהד ולמחרת בבוקר הצפנתי לאמסטרדאם בכדי ללכת לבית הספר הציבורי אליו גם כן רשמנו את הבנות. לא היתה לי פגישה מתואמת אבל רציתי לקבל עוד תחושה מהמקום. לראות מי ההורים שמגיעים לאסוף בסוף היום, לשאול עוד שאלות את המנהלת של היסודי והמנהל של התיכון.
בכדי לקצר אומר שזה היה שבוע של מרדף אחרי מתווכים בכדי לתאם לראות דירות. בשוק לוהט של דירות שנעלמות מהיום למחר. בשבוע הזה ביקרתי ארבע פעמים בבית הספר באמסטרדם בכדי לשאול עוד שאלות שהתעוררו את האיש/אישה הנכונים.
ביקרתי בהולנד שבעה ימים, מתוכם חמישה ימי עבודה. ישנתי לילה אצל ג'ולי באמסטרדם, לילה אצל סמדר באוטרכט ובשאר הלילות בבסיס ההולנדי שלי שב"לב הירוק" שבין שתי הערים הללו.
מצאתי דירה מהממת באמסטרדם. מיד כשנכנסתי אליה הרגשתי שהיא המקום שלנו. הייתי הראשונה לראות אותה ולמזלי הצלחתי גם להחליט שנקח אותה מספיק מהר. למעשה זו היתה הדירה הראשונה באמסטרדם שראיתי. אחריה ראיתי עוד שתיים ואז הבנתי שאין מה להמשיך לחפש.
החלטנו לקחת אותה למרות היותה יקרה יותר משחשבנו. מאחר ובשקלול הכולל הדברים הסתדרו – היא היתה מרוהטת כמעט לגמרי ותאריך הכניסה שהיה לתחילת ספטמבר, התאים לנו כמעט במדויק, בניגוד לשאר הדירות שהיו לכניסה מיידית.
בסוף גם הסכימו בעלי הדירה להקדים בחמישה ימים את מועד הכניסה, כך שכשנחתנו נכנסנו ישר אליה, ללא צורך במלון או סידור זמני אחר.
בעצם כבר אחרי היום הראשון באמסטרדם הלב שלי אמר לי שזו העיר שנכונה עבורנו. אבל המשכתי להתלבט בינה לבין אוטרכט, שם בית הספר נראה היה יותר פשוט להשתלבות עבור הבנות.
המשכתי להתלבט ולהתחבט בזה עד שחזרתי ארצה ולמעשה עד שחתמנו על החוזה, כבר מהארץ.
(אמסטרדם קרצה לי, אני שתויה קצת שוכבת בסירה אצל החברים יום לפני החזרה לארץ אחרי שמצאתי את הדירה, חדר הדרמה באוטרכט, החצר האחורית בבית החברים בכפר.)
מתי התקבלה ההחלטה?
בעצם עד שחתמנו על החוזה ושלחנו אותו חתום, מתישהו בתחילת יולי, התנדנדנו בין ההחלטה לעשות את הקפיצה הענקית הזו לבין לוותר, כי בשביל מה? ובסך הכל טוב לנו ואנחנו הולכים אל הלא נודע ועם חוסר וודאות גדול מאד ואפשרות להפסיד הרבה כסף. ואולי קשיים עם הקליטה לבנות ולנו ובינינו ו…
אחרי ששלחנו את החוזה הזמנו כרטיסי טיסה, חודש וחצי בערך לפני שטסנו. זהו, הוחלט סופית.
בשבוע ההוא בסוף יוני כשטסתי להולנד התנתקתי לגמרי מהפייסבוק. הרגשתי שאני צריכה להיות לגמרי עם עצמי ועם דניאל במחשבות. לא רציתי לדווח על איפה אני, מה אני עושה שם, למה? ובכל הזמן שעבר עד הנסיעה המשכתי בניתוק האלחוטי שלי. הייתי צריכה לעבד את הדברים נטו אני ואנחנו בלי לחשוב איך זה נראה מבחוץ, בלי להתחייב למשהו שלא נכון לי או לנו. בלי הלחץ של לעשות את זה כי כבר אמרנו שאנחנו עושים. רציתי להתבשל בזה בשקט.
בעצם גם אחרי הנחיתה, החודש הראשון היה כל כך אינטנסיבי ומלא חוויות. כל יום היה מלא מה לספר, מלא חדש, מאתגר, משמח, מלחיץ, מפתיע, מרגש, מצחיק, שונה…
אז לקח לי קצת יותר מחודש להתחיל ולכתוב.
אני מרגישה שאני רוצה לשתף, גם עם בעיקר אני אשתף במקומות יפים ומעוצבים שאני פוגשת. כי העיר הזו היא באמת מלאה בכל טוב ובא לי לשתף.
וגם אולי אמצא את הזמן והכוח לספר סיפורים על האתגרים היומיומיים.
הרבה דברים בפעם ראשונה
הנה בינתיים כמה דברים שחוויתי כאן בחמשת השבועות האלו בפעם הראשונה:
- לצאת כל המשפחה מהארץ עם כרטיסים לכוון אחד. ועם 11 מזוודות ו-5 טרולים.
- ללמוד לרכב שוב על אופניים, הפעם בעיר ממש עמוסה ובלי ברקס רגל.
- לקחת ילדות לבית ספר בטראם.
- לצאת לפגוש חברים בערב בטראם.
- להרטב כהוגן בגשם זלעפות למרות שהיה לי מעיל.
- לחיות בלי מכונית פרטית!
- לא להבין שום דבר שמגיע אלי עם השם שלי בדואר.
- לחיות במרכז עיר גדולה.
- להדליק נרות אווירה כל ערב לפני ארוחת הערב (כי ראיתי שכך המקומיים עושים ומצא חן בעיני שהם מדליקים נרות כך סתם עבור עצמם)
- להכיר את השכנה מלמטה ולצאת לשתות איתה יין.
- לקבל שם משפחה חדש. עכשיו באמת יש לי שם כמו תואר אצולה: Michal Hirsch Shalgi Shira
- להחליף פעמיים אופניים, עד שמצאתי את הזוג שמרגיש לי הנכון עבורי.
- לקבל פרויקט ראשון ממש מגניב של עיצוב פנים בהולנד – משרדים ברוטרדאם.
- לפתוח חשבון בנק (הרבה יותר ארוך ומורכב משזה נשמע)
- לנסוע לבדי ברכבות ברחבי הולנד.
- לשלוח את הבנות שלי לבית ספר בו לומדים כ-100 ילדים מכ-80 מדינות.
- לעשות קניות על באמת בשוק שעל יד הבית בשבת בבוקר.
- לעשות קניות בסופר ולא להבין מה כתוב על האריזות (כאילו חומרים משמרים? מייצבים?ממה זה עשוי בכלל?)
- שיהיה לי כרטיס אישי עם התמונה שלי לתחבורה הציבורית באמסטרדם.
- לחגוג את ערב ראש השנה רק אנחנו, להכין בעצמי צ'ימס.
- לארח את ההורים שלי אצלינו לשלושה ימים אחרי שלושה שבועות כאן.
- לפגוש חברה שלי שהגיעה מהארץ לסופ"ש עם חברות ולהראות להן איך חיים "המקומיים".
- להסביר לתיירים שאני לא מכאן ולא יודעת להכווין אותם (מלא פעמים).
- להסביר למקומיים שמדברים אתי שאני לא מבינה הולנדית (מלא פעמים).
- להכווין תיירים 🙂 היום בפעם הראשונה.
- למצוא מלא מלא חנויות עיצוב שוות בפעם הראשונה.
- להכיר אנשים חדשים באופן יזום (לקבוע להפגש בכדי להכיר).
- לעבוד על פרויקט שיפוץ בית בארץ דרך הוואטסאפ.
- לקנות כרטיסי טיסה לביקור מולדת בחורף.
- לחיות בין אנשים מהונגריה, פינלנד, אנגליה, ספרד, אינדונזיה ועוד.
- לחתום חוזה למכירת הבית שלנו.
- לכתוב ולשתף בפעם הראשונה למה ואיך אנחנו כאן.
והנה כמה תמונות מששת השבועות האחרונים:
