כמעט חדשיים לתוך המעבר.
אני מתחילה להרגיש פחות כתיירת.
השבוע לקחתי את הקטנה שלי לרופאת שיניים, הלכתי לבד לשוק של שבת עם עגלת שוק (כי דניאל לא הרגיש טוב).
נרשמתי בלשכת המסחר והתעשייה כעסק וקיבלתי מספר למע"מ!
ביצעתי הזמנה גדולה של רהיטים עבור לקוחות.
התחלתי להסתובב בעיר על אופניים. עדיין בחשש ותשומת לב. אבל עם רגעים של הנאה באמצע פשוט מתחושת הרכיבה.
התכתבתי עם מנהלת בית הספר של הבנות.
יצרתי קשר עם נגרים לקבל הצעות מחיר לפרויקט.
יש לנו כבר עוזרת בית קבועה.
יש לי כרטיס דביט עובד, שימו לב דביט ולא אשראי (בדיחה פרטית).
והשבוע נוסעים לחופשה משפחתית ראשונה בבלגיה.
עדיין אני צריכה לנחש מה כתוב על האריזות של האוכל בסופר. (את אלו שאני מצליחה לקרא כי זה נעשה לי קטן).
עדיין אני חוששת ממה יהיה כשיהיה באמת קר וגשום ואיך נתלבש ואיך נגיע לכל מקום, על אופניים???
והבנות מתחילות לדבר הולנדית.
אתמול בטראם נועם בת הכמעט תשע, עשתה לי הרצאה על הציפור הקרויה "קיוי" .
וקלטתי שהיא למדה את כל זה בהולנדית בחיזוק אנגלית. ובכלל אנגלית היא מדברת שוטף כי עם החברות בביה"ס התקשורת היא באנגלית. (או בחיוכים וידיים).
והיום היא עשתה תשבץ בעברית ואמרה שהיא יודעת את המילה בהולנדית אבל לא בעברית! (דלעת, אם תהיתם).
והגדולה שלי יוצאת לבד על אופניים ורוכבת לביה"ס ובחזרה. וגם נפגשת כמעט כל יום עם חברים אחרי ביה"ס. כולם ילדים שהגיעו מארצות שונות להולנד ממש לאחרונה.
וההורים שלי הגיעו אתמול בערב לביקור והביאו עוד תחושת בית אתם. וכיף לארח אותם אצלי ולפנק אותם (והם אותנו).
שבת שלום מאמסטרדם.
