
אחרי שנחתנו
אחרי חודשיים וקצת אנחנו מרגישים שנחתנו. אחרי שהכאוס ההתחלתי נרגע מתחילים להסתכל קדימה. אמרתי למישהי שעברה קצת אחרי ושאלה לעצתי, שבהתחלה זה הרגיש לי כמו שהרגשתי אחרי כל לידה. מין תחושה שהכל קצת הפוך, שונה,
אחרי חודשיים וקצת אנחנו מרגישים שנחתנו. אחרי שהכאוס ההתחלתי נרגע מתחילים להסתכל קדימה. אמרתי למישהי שעברה קצת אחרי ושאלה לעצתי, שבהתחלה זה הרגיש לי כמו שהרגשתי אחרי כל לידה. מין תחושה שהכל קצת הפוך, שונה,
כמעט חדשיים לתוך המעבר. אני מתחילה להרגיש פחות כתיירת. השבוע לקחתי את הקטנה שלי לרופאת שיניים, הלכתי לבד לשוק של שבת עם עגלת שוק (כי דניאל לא הרגיש טוב). נרשמתי בלשכת המסחר והתעשייה כעסק וקיבלתי
איך זה התחיל? לפני חמישה וחצי שבועות, ב-25.8.2018 עלינו כל המשפחה על טיסה שנקנתה "לכוון אחד" לאמסטרדאם. המחשבה לעבור לגור בארץ אחרת ישבה אצלי בראש הרבה שנים. הרצון לטעום קצת ממקום אחר, להסתכל על העולם
היום,בפעם הראשונה נסענו בבוקר לבית הספר המרוחק 6.5 ק"מ מהבית באופניים.כשיצאנו החוצה היה 8° בערך.היה קר. לנו היה קר. יש כאלה שלא קר להם. להולנדים בטוח עוד לא קר. לנו היה קר. אבל זהו, החלטנו
זה היה קשה.קשה לשחרר וקשה לקבל וקשה לא לכעוס על עצמי.הסיפור הוא כזה.בסופ"ש האחרון היו לנו שתי משימות שדרשו נסיעה מעבר לטווח הרגיל. רצינו לנסוע למסיבה אצל חברים מחוץ לאמסטרדם בשבת בערב, ורצינו לנסוע לאיקאה
שני סיפורים.אתמול ירד כאן גשם ישראלי. גשם שוטף ממש. אנחנו כאן בלי מכונית, הולכים ברגל, רוכבים על אופניים ונוסעים בתחבורה ציבורית. אתמול היה יום מאתגר. פעמיים שלוש נרטבנו עד לשד עצמותינו.הכי מצחיק היה כשנסעתי להביא
לפני שבוע יצאנו לדרך. השבוע הראשון בהולנד היה מרגש, מעניין ומאתגר וגם משמח ופותח את הראש.בהכללה האנשים סביבנו ממש נחמדים, מכניסי אורחים, לבביים וחמים.דברים קלים בארץ, הפכו פה לפרויקט רציני. דברים מובנים מאליהם, אינם כאלה
לפני כמה חודשים, אני לא יודע איך, נבט הזרע שמחכה כבר שנים כחלום שלנו לנסוע ולחוות חיים במקום אחר לתקופה מסוימת. אני לא זוכר אפילו איך זה קרה. שילוב של פתיחת התודעה, אמונה, טיימינג ועוד