מוגן: Wartime in Israel – Being an Israeli Jew in Amsterdam
זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר.
זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר.
נאום באנגלית באמסטרדם בהפגנת תמיכה בדמוקרטיה הישראלית ובמחאה למען הדמוקרטיה. ספטמבר 2023
אני לא רוצה להשוות בין שואת היהודים (ועוד כמה עמים ומגזרים) במלחמת העולם השניה לשום דבר אחר. במיוחד משום שכל השוואה כזו דינה להיכשל ולסגור את הלבבות. אני רוצה להציע מהם הדברים שאנו כיחידים וכעם צריכים ללמוד מהשואה.
אלו הן לא בחירות מיותרות. אלו הן אולי הבחירות החשובות ביותר למדינה מאז רצח רבין.
אלו הן בחירות שתוצאותיהן יגידו האם מדינת ישראל הולכת להיות מדינת לאום לאומנית קיצונית, מדינת אפרטהייד. מדינה מוקצה, מדינה שהיא בושה. מדינה שאזרחיה יהיו לא רצויים בעולם כולו. או שהן יכריעו (אנחנו האזרחים נכריע בקולנו) שמדינת ישראל חוזרת למסלול, חוזרת לחיק המדינות הדמוקרטיות, מדינות המערב הליברלי. מדינות שלאזרחיהן (כל אזרחיהן) טוב לחיות בהן.
אנשים, כיחידים וכמכלול אוהבים לצאת מפרופורציות. או לפחות נוהגים לעשות זאת לעיתים קרובות. הדבר המוזר הוא שבפעמים רבות האנשים יוצאים מפרופורציות לגבי הדברים הלא נכונים. למשל: ביבי, גארי ואסי…
משהו לא בסדר במדינה שלנו. אני כותב את זה כי אני חושב יכול להיות כאן נפלא. אבל אם אנשים הולכים ולא חוזרים זה לא בסדר. אם אנשים נלחמים על הקיום זה בסדר גמור. זו מצווה.
הבעיה מספר אחת של מדינת ישראל היא שליטתה האינסופית על עם אחר. אני לא הראשון ולא האחרון שאומר זאת, אבל לצערי זה לא מדובר מספיק ובטח שלא במערכת הבחירות האחרונה.
שליטנו על העם הפלסטיני הופכת אותנו לגזעניים, כובשים, אלימים. היא הופכת אותנו למשוקצים. מדינת ישראל והאזרחים בה יכלו להיות אור לכל עמי העולם, דוגמא ומופת לדו או תלת קיום. אנחנו לא.
כשהקמתי את האתר "יש מים בישראל" לפני שלוש שנים, בעיצומה של הבצורת עם דוגמניות ושחקניות מתייבשות ומתפרקות על המסך טענתי שאין בעיית מים במדינה שלנו. טענתי שהבעייה היא של ניהול ולא של מים. ושאם היו