אחרי חודשיים וקצת אנחנו מרגישים שנחתנו.
אחרי שהכאוס ההתחלתי נרגע מתחילים להסתכל קדימה.
אמרתי למישהי שעברה קצת אחרי ושאלה לעצתי, שבהתחלה זה הרגיש לי כמו שהרגשתי אחרי כל לידה.
מין תחושה שהכל קצת הפוך, שונה, לא ברור.
תחושה של ללמוד לשחות מחדש. שהמציאות נראית קצת אחרת וקצת מרגישים שיש ערפל.
אז בהתחלה כדאי לקחת הכל לאט ובקלות. להיות סלחנים כלפי עצמנו ולעשות כל יום עוד צעד, עוד משימה. לפי סדר החשיבות או לפי היכולת.
ולאט לאט, אחרי כחודש הערפל כבר כמעט לא שם.
אז היום, אחרי יותר מחדשיים זה מרגיש שאנחנו כבר עומדים על הרגליים.
אנחנו כבר יודעים בעל פה את הדרך לבית הספר וחזרה.
יש לנו כבר ריטואלים קטנים, כמו ללכת לשוק בשבת בבוקר לקנות ירקות טריים ולחם וכל טוב נוסף.
דניאל מכין חלות כל יום שישי וזה עושה תחושה של סוף שבוע ושל בית.
אבל עדיין יש הרבה חדש. בעצם אין שבוע בלי לעשות דברים בפעם הראשונה.
וגם השאלה – האם אי פעם ארגיש שייכת למקום הזה? מתחילה להרגיש יותר רלבנטית.
לפני שבועיים הבנות קיבלו חופשה ראשונה מביה"ס ונסענו לחופשה משפחתית ראשונה.
ארבעה ימים בחבל הארדנים בבלגיה, שלוש שעות נסיעה ופתאום יש הרים ומבצרים ועיירות עתיקות.
לחופשה הזו יצאנו עם הורי שבאו להיות אתנו. מה שהפך את הימים האלו לעוד יותר מיוחדים.
גולות הכותרת מבחינתי והמלצותי הן:
- הנוף משני המבצרים הבאים:
א. ב- "Namur" – אל המבצר הזה טיפסנו בכ-280 מדרגות.
ב.משם נסענו בדרך ציורית אל העיירה המנומנמת מאד "Dinant" – בה עלינו ברכבל אל ראש המבצר וחלקנו ירדנו את כל 400 המדרגות ברגל (ולי רעדו הרגליים אחרי זה).
לדעתי עדיף להתחיל כמונו ב- Namur , לטפס ברגל לראש המבצר ואל Dinant לעלות ברכבל. למרות שאפשר להגיע גם ברכב לראש המבצר ב- Namur כך שלשיקולכם. - , ביקור בספא ורחצה בברכות מי המעיין שבעיר "Spa" , על שמה נקראים כל מקומות ה"ספא" בעולם. חוויה מרגיעה של שחיה עם נוף עצים כמעט פנורמי כולל יציאה לבריכה חיצונית כשבחוץ כ-10 מעלות. הכניסה לבריכות מותרת גם לילדים מגיל 6 אם אני זוכרת נכון. העיירה spa אמורה להיות יפה מאד. אנחנו לא הספקנו לבקר בה. הנה הקישור למתחם המרחצאות.
- סיור מודרך עם מכשיר אודיו בבית המלאכה של השוקולד הבלגי "Darcis" שמגולל את סיפור התגלות השוקולד והבאתו אלינו. ממש מעניין ועשוי בצורה מקצועית ויפה. הנה האתר של דרסי. במקום ישנו גם בית קפה/מסעדה נחמדים וחנות שוקולדים מהממת כמובן.
- ה- B&B בו ישנו, בית מקסים עם שלושה חדרי ארוח בסך הכל שגרם לנו להרגיש קצת אצולה לשלושה לילות.
בדרך חזרה מבלגיה גררתי את כולם לשבוע העיצוב באינדהובן. נסענו למתחם של המעצב ההולנדי Piet Hein Eek.
שווה לעבור אצלו גם כשאין שבוע עיצוב. יש במקום תצוגה, חנות, מפעל, משרדים וגם מסעדה יפה וגדולה.
Piet מתעסק בעיקר עם חמרים בצורתם הגלמית. עיצוב בעץ ובברזל ושימוש חוזר בחמרים.
קנינו פמוטי מתכת שמגיעים שטוחים וכל אחד מכופף לעצמו את הפמוט.
למעשה חלק מתהליך הייצור נעשה ידנית על ידינו כך שקיבלנו מוצר ייחודי שאין שני לו. אפילו שני הפמוטים שלנו שנחתכו בלייזר, כופפו על ידינו ביד ולכם אינם זהים.
הנה תמונות של הפמוטים לפני ואחרי הכיפוף. בגלרית התמונות בסוף הפוסט שמתי תמונות מהמתחם המהמם שלו. והנה הקישור לאתר של פייט: https://pietheineek.nl/en/
בשבוע שעבר שכרנו בפעם הראשונהו רכב חשמלי. שזה ממש מגניב לחבר אותו בכבל לשקע להטענה מצד אחד במקום למשאת דלק ובצד השני במקום פיה מטפטפת יש גם מין שקע חשמלי.
וחגגנו לראשונה את Halloween. באמסטרדם עם הקהילה הבינלאומית ובסוף השבוע עם חברים הולנדים שהזמינו אותנו למסיבה ביתית מחוץ לעיר.
העיר הזו מלאה בארועים, בסופ"ש הקודם גררתי את המשפחה לפסטיבל ג'ינס. ארוע שכולו ג'ינס. הארוע התברר כיותר מכוון לקהל המקצועי אבל הבנות נהנו לצייר על בד דנים ואני נהניתי לראות את כל היצירתיות שהיתה שם. ואפילו מצאתי כסאות מבדי ג'ינס ממוחזרים שנגרסו לשבבים.
הטמפרטורות יורדות ונעשה ממש קר. בשבוע שעבר הלכתי לקנות חולצות טרמיות לכל המשפחה. נעליים לחורף עוד אין לנו. מעילים השלמנו לבנות בטיול לבלגיה.
ובסוף השבוע יצאנו קצת לטבע, כל עוד רק קר ולא קפוא אנחנו משתדלים להיות בחוץ.
והנה נועם בחצר פנימית מקסימה בשכונה שלנו, היורדן. עליה אכתוב פוסט נפרד ומורחב.
ושתי המלצות לארוחה קלה באמסטרדם:
1. .Da Portare VIA– פיצריה מהממת למשלוח או אכילה על ספסל בתוך/מחוץ הפיצריה. כולל קינוחים איטלקיים מעולים.
2.ממש על יד הפיצריה Vegabond– בית קפה טבעוני. גם לא רק לטבעונים.
עוד בפעם הראשונה – היום הלכתי לראיון לקורס הולנדית מטעם העיריה. ובדרך חזרה רכבתי ממש בגשם בפעם הראשונה. נשמע לכם טריוויאלי?
לי זה לא היה. זה היה מאתגר לצאת אל הגשם ואחרי זה זה היה כיף. ואפילו מצאתי את הדרך חזרה הביתה בלי לפתוח מפה!
ולבסוף התמונות מהמתחם של פייט. בתמונה האחרונה דוכן צ'יפס עליו כתוב "Friet of Fruit" שזה אומר צ'יפס או פרי. צ'יפס עולה 3.5 יורו ופרי עולה יורו. אבל בדוכן מוכרים רק צ'יפס, כי מי רוצה פרי כשמציעים לו צ'יפס? זה חלק מחוש ההומור של המעצב:
